"ירושלים של זהב", שמוזכר כתכשיט בסיפורם של ר' עקיבא ואשתו רחל, הפך עד לשחרורה של ירושלים בשנת 1967 לסמל של האהבה, הגעגועים והערגה לעיר שמעבר לחומות. כמו נעמי שמר, חיים באר ואורי צבי גרינברג, כך התרפקה גם דוידית עוד בתחילת שנות החמישים על עיר החלום - ירושלים.
אֶצְבָּעוֹת לִי עֶשֶׂר יֵשׁ, כָּל דָּבָר בּוֹנוֹת הֵן: שׁוֹבָךְ וְיוֹנִים בּוֹ שֵׁש – גּור גּוּר גּוּר הוֹמוֹת הֵן.
הִנֵּה בַּיִת מַה קָּטָן בּוֹ כִּסֵּא וְגַם שֻׁלְחָן; מִשְׁקָפַיִם עֲגֻלִּים לִי בִּקְצֵה הַחֹטֶם.
אֶצְבָּעוֹת לִי עֶשֶׂר יֵשׁ וְהַכֹּל יוֹדְעוֹת הֵן: לְצַיֵּר וּלְקַשְׁקֵשׁ, גַּם בַּתֹּף מַכּוֹת הֵן.
אֲבָל אוֹי לְיֶלֶד רַע:
אֶצְבַּע "נוּ נוּ נוּ" עוֹשָׂה,
בֹּהֶן – בְּרֹגֶז אֶצְבָּעוֹת,
זֶרֶת – מִתְפַּיְּסוֹת הֵן.
רבקה דוידית (1908-1970) הייתה משוררת, מתרגמת ומבקרת. את עיקר תהילתה קצרה ככותבת ומתרגמת לילדים (היא עצמה הייתה גננת ומורה), אך היא גם כתבה שירה יפה בנושאים אחרים. אחד מהשירים, שככל הידוע לנו לא פורסם מעולם, נכתב בשנות ה-50 ונקרא "ירושלים של זהב".
עוד פרטים על השיר ועל נסיבות כתיבתו, לא הצלחנו לגלות.
רְאֵה וְהַבִּיטָה: עוֹד אָנוּ מְיַחֲלִים לְךָ… הָאֵל-הָאָב! בִּשְׂדֵה תּוֹחֶלֶת הֶחָזוֹן גַּם כַּוָרוֹת בִּמְלֹא דִּבְשָׁן וִירוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
וכמובן, גולת הכותרת, שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר
הֲלֹא לְכָל שִׁירַיִךְ
אֲנִי כִּנּוֹר
נעמי שמר עצמה סיפרה על נסיבות השיר, ועל החיבור לסיפורו של ר' עקיבא ורחל:
"בחורף 1967 פנה אלי גיל אַלדמָע מ'קול ישראל' (לבקשת טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז) והזמין אצלי שיר על ירושלים. במשך שנים רבות נהגו ב'קול ישראל' לערוך במוצאי יום-העצמאות פסטיבל-זמר תחרותי, ששודר עד אז ברדיו בלבד (כי הטלוויזיה הגיעה אלינו רק ב-1968). אותה שנה, 1967, חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג, והזמינו מחוץ לתחרות גם 5 שירים אצל מלחינים מקצוענים, שאני הייתי אחת מהם. מאוד התקשיתי בכתיבת השיר, עד שנזכרתי באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל 'עיר של זהב', כלומר תכשיט של זהב בדמות ירושלים."
תגובות על כתבה זו