מתנות אמתיות ודמיוניות מאבא בשתי גלויות ספוגות באהבה רבה, שכתב הסופר והעורך משה מוסנזון אל בתו, הסופרת דבורה עומר.
בארכיון דבורה עומר שבספרייה מצויות כמה וכמה גלויות מאת העורך והסופר משה מוסנזון אל בתו דבורה. מתוך הגלויות הבאנו שתיים: גלויה אחת מימי שירותו של משה בחי"ל – הבריגדה היהודית, גבול אוסטריה 1945, וגלויה שנייה מיום כיפור תשל"ג.
תוכן הכתוב בגלויות וסגנונו, מלמד על הקשר הנפשי בין השניים. מן המילים המעטות, הספוגות באהבה רבה, בהכרה מעמיקה, ברצינות ובהומור, מבליחים היחס לדת, היחס לרכוש, היחס לשירה, ועוד. בניסוח "לו הייתי אב כמו שצריך להיות", שבגלויה מיום כיפור תשל"ג, יש אולי מעין 'הכאה על חטא', הודאה של משה ומודעות לצער שהסב לדבורה בתו שירותו בבריגדה, הרחק בניכר, בשנות ילדותה. כמעט שלושה עשורים מפרידים בין ציפיית "עצב הנבו" של הבת לבואו של האב, לבין הגיגי המשובה של האב ביום הולדתה של בתו: "הייתי בא בלילה אל קיראון, ומעמיד לכם ליד החלון (בחוץ, כמובן!) מכונית מפוארת […] או יכטה".
בארכיון שמורות עוד גלויות לדבורה מן השנים 1945-1943, שנשלחו על-ידי משה מאיטליה, גרמניה וגבול אוסטריה. גלויות נוספות, מן השנים 1978-1957, שלח לה אביה ממקום מושבו בקיבוץ נען.
הקושי של הריחוק מאביה בשנות ילדותה ונערותה, בהן התייתמה מאמה, ליווה את עומר כל חייה. לאחר פטירת אביה השקיעה דבורה תשומת לב ואהבה רבה בעריכת "מכתבים מהדרכים", ספר שמאגד מכתבים ורשימות של אביה מאותה תקופה שבה נעדר מחייה בזמן שירותו בבריגדה.
תגובות על כתבה זו