אל פולין, פרק ג'

אל פולין / אברהם סוצקבר, תרגום: בני מר, פרק ג'

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
24.04.2017

איור: עינב ויסמן

אל פולין / אברהם סוצקבר תרגום: בני מר פרק ג. אַתְּ אֵינֵךְ אֲשֵׁמָה בַּלִּגְיוֹן הָאָרוּר שֶׁתָּקַף אָז אוֹתָךְ. לְכֻלָּם זֶה בָּרוּר. גַּם אוֹתָךְ הָאוֹיֵב הֶעֱלִיב וְסָנַט, וְעַל כָּל אֶזְרָחַיִךְ גּוֹנַנְתְּ. הִתְגּוֹנַנְתְּ אָז בְּוֶסְטֶרְפְּלָט, קוּטְנָה[1]. הַאִם תְּזַהִי כָּל גִּבְעָה, מִי קָבוּר בָּהּ? מִי הִיא? יְהוּדִים? פּוֹלָנִים? לֹא יָקוּם וְיִהְיֶה! הֵם נָפְלוּ גַּם כְּדֵי שֶׁנִּשְׁרֵךְ יִתְגָּאֶה. אַךְ בְּעוֹד הָאוֹיֵב מַעֲבִיד וּמְשַׁחֵת גַּם אוֹתָךְ, אַתְּ הוֹבַלְתְּ יְהוּדִים לַשּׁוֹחֵט, וְקִבַּלְתְּ שָׁם לְפֶתַע מִין חֹפֶשׁ נוֹרָא וְהוֹסַפְתְּ לָהֶם שֶׁמֶן לְתוֹךְ הַמְּדוּרָה. שׁוּב נִסִּיתִי לִכְבֹּשׁ אֶת קוֹלִי, לֹא לָשִׁיר אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה אָז קַיָּם וְשָׁרִיר. מַצִּילִים אֲחָדִים אֶת הַכַּף בִּי הִכְרִיעוּ, אַף אִם אֶלֶף בּוֹגְדִים בָּאַחֶרֶת הִרְשִׁיעוּ. בִּזְכוּתָם שׁוּב הָיִיתִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לֶאֱהֹב שׁוּב אוֹתָךְ, הֵם הָיוּ הַסִּימָן. בִּזְכוּתוֹ שֶׁל רוֹעֶה, שֶׁהִסְתִּיר בִּמְעָרָה נַעֲרָה – שָׂרָה רוֹיְזֶנְוַלְד. הוּא בִּקְּרָהּ, הֶאֱכִיל בְּתוּתִים שֶׁלִּקֵּט וְהוֹאִיל לְנַגֵּן לָהּ שִׁירִים מִקָּרוֹב בֶּחָלִיל כְּדֵי שֶׁבֵּין שׁוּעָלִים לֹא תַּרְגִּישׁ נֶעֱזֶבֶת (עַכְשָׁו מִן הָעֵמֶק אֵלָיו הִיא כּוֹתֶבֶת). איור: טל טובול

וּבִזְכוּת הַשּׁוֹעֵר, שֶׁמִּתַּחַת בִּנְיָן הַגֶּסְטָפּוֹ הֵעֵז לְהַחְבִּיא עוֹד מִנְיָן. וְאָמַלְיָה, אוֹתָהּ נְזִירָה יְקָרָה, שֶׁהֵבִיאָה לַגֶּטוֹ מִנְחָה בִּצְרוֹרָהּ: אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפָה. וּבִזְכוּת הָאִכָּר שֶׁעַל שַׁעַר הָעִיר אָז נִתְלָה וְהֻפְקַר עִם הַשֶּׁלֶט מֵעַל: הוּא עָזַר לִיהוּדִים. בִּזְכוּת וָאצֶק, צַיָּד שֶׁל כְּלָבִים אֲבוּדִים, שֶׁבְּתוֹךְ הַמְּלוּנָה הַשְּׁמוּרָה לִכְלָבָיו, בְּלִי שֶׁאִישׁ יַחְשֹׁד וְיָטִיל בּוֹ רְבָב, הוּא הִסְתִּיר שָׁם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים בֵּין קוֹרוֹת. וּבִזְכוּת מַצִּילִים, בַּעֲלֵי הַגְּבוּרוֹת, שֶׁאֵינָם מֻכָּרִים וְגַם שְׁמָם אַלְמוֹנִי, הֵן עַכְשָׁו עֲלֵיהֶם אֶתְפַּלֵּל גַּם אֲנִי: – לַחַיִּים – הַשְּׂמָחוֹת שֶׁתָּבֹאנָה לְעֵד הֵן, וּלְמִי שֶׁאָבְדוּ – מְנוּחָה בְּגַן עֵדֶן.

אַךְ מִוַּרְשָׁה יָרַשְׁתִּי קָלִיעַ לוֹהֵט, בְּלִבִּי הוּא פּוֹגֵעַ תָּמִיד, בְּכָל עֵת: אֲנָשִׁים שָׁם עָמְדוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִזְכֹּר[2], צָחֲקוּ מִן הַחֹפֶשׁ בְּלַעַג שִׁכּוֹר כְּשֶׁבַּגֶּטוֹ רָשְׁפוּ אֲרָיוֹת לְבַדָּם, כְּשֶׁאַחַי לָחֲמוּ לְרוֹמֵם אֶת כְּבוֹדָם מֵאַרְצָם וְעַמָּם אֶל כַּנְפֵי רְנָנִים, לְהַלֵּל פָּעֳלָם. "אֵיךְ שֶׁהֵם מִטַּגְּנִים", הַגְּבָרוֹת הַסְּמוּקוֹת נֶהֱנוּ לְלַחְשֵׁשׁ וּבְעַד הַלּוֹרְנֶטוֹת הִבִּיטוּ בָּאֵשׁ. אַךְ אֲנִי שׁוּב נִזְכָּר שֶׁאָכֵן הוּא: מִנְיַן פּוֹלָנִים שָׁם הָפְכוּ לְאַחֵינוּ וּבָאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה, בַּמֵּצַר נִלְחֲמוּ וְנָפְלוּ עַל חִזּוּק הַמִּבְצָר. עוֹד יִטֹּל יַהֲלוֹם שַׂר הַזְּמַן הַזּוֹהֵר וְיַחְקֹק בּוֹ אֶת שְׁמָם, שֶׁלָּעַד יִשָּׁאֵר. אַךְ הַאִם יְקָרִים לָךְ אוֹתָם גִּבּוֹרִים? אֶת הָרוּחַ שֶׁל וַרְשָׁה, הֲגַם שָׁם שׁוֹמְרִים? וְהַאִם כְּבָר לָמַדְתְּ אֶת הַלֶּקַח בּוֹ שֶ- Smutno mi, Boże!

לחצו כאן לפרק ד'

[1] וסטרפלט, קוטנה – שני קרבות של הצבא הפולני נגד הכובשים הנאצים בספטמבר 1939. [2] איך אפשר לא לזכור – התמונה המתוארת כאן מתייחסת לקרוסלה שהוצבה בגן קרשינסקי בוורשה לכבוד חג הפסחא ב-1943, בזמן המרד בגטו ורשה שמעבר לחומה. עליה כתב גם המשורר הפולני צ'סלב מילוש, במאי 1943, את שירו הנודע "קמפו די פיורי".