"כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקודיך" – מאבקם של ניצולי השואה לשמר את המסורת לאחר החורבן האיום.
ק. צטניק לא רצה שיישאר זכר מזהותו הקודמת כסופר יחיאל פיינר. ולכן הוא הגיע פעם אחר פעם לספרייה עם מטרה אחת: להשמיד כל זכר מיצירותיו של אותו יחיאל פיינר שלפני השואה.
על קולות של אהבת אדם שממשיכים להישמע גם אחרי שקולם של המחברים נדם
חייו של אברהם סוצקבר, גדול משוררי היידיש בישראל, הקיפו כמעט מאה שלמה. זו המאה ה-20 הסוערת, רבת התהפוכות והמלחמות
קליע אחד שנורה על ידי איש גסטאפו ופגע במחזאי יהודי בגטו שמור אצלנו בספרייה. הקליע הזה אוצר בתוכו סוד שאפשר שיישאר כמוס לעד.
"אין צורך לכתוב שאני רוצה לראות אותך, לדבר איתך" – כאשר כתבה סנש את המכתב לאחיה, לא ידעה כי זהו המכתב האחרון שתשלח בחייה.
12/3/1941 – הלב בוער וגופי קר. הראש כואב למראית עיני. מדוע? האם לית דין ודין?