ישראלי

"הוא האמין שהמחווה והמעשה, תשומת הלב, ההתמסרות המוחלטת ורצפי המשימות הסדורים הם־הם הצהרת אהבה נעלה, ההופכת את היד המלטפת ואת הכרזת האהבה הקולית לאקטים מיותרים, משניים, קלושים ופגומים". פרק מהספר "סוף" מאת יעקב מישורי

הספרייה הלאומית הכריזה על שמות ארבעת הסופרים שזכו להיכלל השנה בתוכנית שהות אמן ומלגות "פרדס"

שירים מאת סיגל נאור פרלמן, רות קרא־איוונוב קניאל, אסף דבורי וטלי וייס

מסע בעקבות גיבור "זכרון דברים" ובנו ההולנדי, בסיפור מאת נדב נוימן, לכבוד "יום גולדמן", 1.4, יום לציון מורשתו של יעקב שבתאי

"אפשר להפליג ולומר ש'לוליטה' הוא רומן ריאליסטי, שעיקרו הוא התכחשות לריאליה ולמכלול התוצאות הקשות הנובעות מתוכה". מסה מאת צביה ליטבסקי, לרגל יום הולדתו ה־120 של ולדימיר נבוקוב שחל החודש

ארבעה שירים מאת המשוררת האמריקנית ריטה דאב, בתרגומה של כרמית רוזן

"שחם מבהירה כי כדי להיכנס אל אותו מרחב שפתי המכונה כאן 'שֶׁל הַשִּׁירָה' יהיה על הקוראים להתנסות ברגרסיה, כלומר לחזור לאחור, אל מרחב ינקותי, חייתי, חושי וראשוני ולוותר על שפתם השגורה". עינת פלדחי וגיא פרל על הספר "כֻּלָּנָה" מאת נעה שחם

"ב'רעב' מראה גיי איך את יכולה להיאנס ולבחור לקרוא לעצמך קורבן ולא שורדת, איך את יכולה לקרוא לעצמך שמנה ולא להיכנע למשחקי התיאורים המתחמקים, איך מותר לך להיות פמיניסטית וגם לשנוא את הגוף שלך". טל ויינטראוב על הספר "רעב" מאת רוקסן גיי

"הוא בעצמו לא יודע אם הוא שכנזי או משהו אחר, אימא שלו חצי שכנזייה חצי רומנייה, ואבא שלו? אין לו דבר כזה. היא קנתה בבית חולים כמה טיפות של איזה חומר שערבבו לה עם חומרים של הגוף שלה וככה עשו לה אותו."

רוויזיוניסט משיחי, קומוניסט ערבי, מפא"יניק וליכודניק נפגשים במעלית. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אך אלה גיבורי הרשימה הבאה. המשותף לכולם: הם היו אולי חברי כנסת בינוניים, אבל סופרים ומשוררים גדולים.