ישראלי

שירה עיראקית עכשווית מאת חיידר אל־פייחאן, בתרגום עידן בריר וטל ניצן

"זהו סיפור על חברה, אחת מני רבות בעולמנו, המסרבת לרפא את פצעי העבר שלה ונאחזת בהם, ניזונה מהם, באופן שאינו מאפשר לה לגדל את הדורות הבאים אלא כאנשים פצועים ופוצעים." דפנה לוי על "בשבח המלחמה" מאת עילי ראונר

"לסינג, כמו ז'ונגלר אינטלקטואלי, מעיפה באוויר כדורים כבדי משקל: יחסי גברים ונשים ופמיניזם, קולוניאליזם, מהות העשייה הספרותית, היחס לקומוניזם, הפסיכואנליזה על מעלותיה ומגרעותיה." אריק גלסנר על "מחברת הזהב" לדורית לסינג, לרגל מאה שנה להולדתה

"תני לי את היד רגע. את האצבעות שאני כל כך מכיר. אגודל, אצבע, אמה, קמיצה וזרת. שלך. שלי. אולי אם תזהי את האצבעות שלי תדעי איך לחזור אליי?" סיפור קצר מאת אילנה שליט

"מאז ומתמיד הגרסה הרשמית – שלו, של הבית – היתה שקרתה תקלה במנוע. כבר בגיל קטן הבנתי מה הופך שקר למוצלח: אשמה, היצמדות לפרטים. למשל, שתי רגליים ויד." קטע מתוך "נבדה", ספרה החדש של מיטל זהר

אנדרה היידו, מגדולי המלחינים והאתנומוזיקולוגים בהיסטוריה הישראלית, חתן פרס ישראל, לא תמיד היה בלב הקונצנזוס

​נעמי שמר, משוררת ומלחינה, מעמודי התווך של הזמר העברי, כתבה והלחינה מאות שירים ללהקות צבאיות, להרכבים קוליים ולטובי הזמרים והזמרות בארץ. שיריה הפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול של החברה הישראלית.

השוער הוא המלך, החלוצים פקידים: איך ומתי התחילו לשחק כדורגל בארץ ישראל?

שירים מאת ריקי דסקל, גליה ברס, דן ערמון, דבורה זגורי ועמרי משורר הרים

"אם כבר קמתי, אני אציץ במסדרון, אנסה לשמוע צעדים. השמיעה שלי מצוינת. אין צעדים. אם אני לא שומעת צעדים, אז אין, בטוח. למה שיהיו? האיש עם הפנים המפחידות מחכה לי בחדר, מחכה שם על הכיסא." סיפור קצר מאת אורית נוימאיר פוטשניק