ישראלי

מלכיאל גרינוולד יכול היה להמשיך לחיות את חייו החמוצים באלמוניות למחצה, אלמלא הגיע אחד מהמכתבים שחיבר אל שר בממשלת ישראל

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בְּנֵי אַלְמָוֶת / וְלָמָּה לֹא נִכְאָב מֵעֹנֶג? / אִם נִתְמַסֵּר לָעִלָּפוֹן עַל סְדִינֵי לֹבֶן / נִהְיֶה כִּבְנֵי אַלְמָוֶת

משכית נולדה מתוך מפגש של רות דיין עם עולים מבולגריה בכפר אוריה – היא ראתה אצלם דוגמאות רקמה מסורתיות של נשות הכפר ועלה בדעתה להציע להן לרקום לפרנסתן

"ספרות נוצרת יש מאין, ורק קיומה השוטף של פעילות ספרותית, לפעמים כנגד כל הסיכויים, מאפשר לנו לקחת את קיומה כמובן מאליו." שירי שפירא על היכולת המופלאה של הספרות לפרוץ את גבולות הטקסט

"מעולם לא אמר שהמוות עדיף". לאה פילובסקי מתבוננת בשיר מאת אבא קובנר וביחסו למוות ולחיים

"היא חשבה על מה שקרה היום בבוקר, כמה יצאה מגדרה למענה, ואיזו יריקה בפרצוף קיבלה בתמורה." סיפור קצר מאת תום דרוקר

בָּתִּים מְקֻמְּרֵי קִירוֹת / צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים וְהִדְהוּדֵי תְּפִלָּה / וְהַגֶּשֶׁם מַמְשִׁיךְ לָרֶדֶת

"אני מדליקה את הרדיו בפול ווליום, מנסה להמס את האוויר הדחוס מזעקות בצלילים מהציוויליזציה. העור לח. העיניים שורפות. מקדחים קודחים בצידי הראש." סיפור קצר מאת חגית שדה

ריאיון עם היוצרת יסמין קיני לקראת "סרטים בעקבות משוררים", מאירועי פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות

"יש משהו פרדוקסלי בחוויית ההתבוננות בציורים שלפנינו. הם יפים מאוד, ומושכים את העין – ניכר כי צוירו ביד בוטחת ובמידה של איפוק. רק לאחר ששבו את מבטנו ואנו מתמקדים בפרטים נחשפת לעינינו עלילת זוועה." גיא פרל על ציוריה של אוריה קדרי