ישראלי

תגלית: מכתבים מארכיונה של זלדה מספרים על בחירה בין אהבה יציבה כסלע ובין אהבה סוערת, ומאירים מחדש את יצירתה

בתי הקולנוע של פעם ותרבות הפנאי בארץ ישראל המנדטורית ובשנות המדינה הראשונות

לא הרחק מביתו בירושלים, במרחק טיול אחר הצהריים של שבת, התגורר, בין כריכות עבות כרס, לא אחר מאשר "אדון עגנון". "אדון עגנון" ליווה את עמוס עוז כילד, כבוגר וכסופר. רשימה מיוחדת לזכרו של עמוס עוז

תִּכְתְּבִי אֵיךְ הַצַּעַר הַגָּדוֹל נִשְׁאָר עוֹמֵד / כְּמוֹ מְנוֹרָה גְּבוֹהָה דּוֹלֶקֶת / בְּבַיִת שֶׁהִתְרוֹקֵן, לְאַט / מִסּוּג אַחַר סוּג שֶׁל אַהֲבָה

"כשנגס בשניצל, הפציע לרגע חיוכה של סבתא וחשף פה ללא שיניים. רק אלוהים יודע כמה כוח צריך בשביל לא לצחוק למראה פה שכזה. הוא אמר תודה, ומיד סייג כעושה טעות חמורה, חייך לעצמו ואמר, ספָּסיבה."

"אטווד קוראת למהפכה עמוקה שבמסגרתה מוטל על המשוררת – כאישה שהשתחררה מריסון פטריארכלי הן במובנו החברתי והן במובנו התודעתי – תפקיד ההיזכרות בחיוּת הפראית שהתרבות הותירה מאחור."

"סמוצ'ה לא היה הרחוב החשוב ביותר, ובוודאי לא היפה ביותר, בוורשה. ואף על פי כן הוא היה מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם"

"קולות תופים גם הם לא הצליחו להסיט אותה ממסלולה הפשוט והקבוע וכולם המתינו לה שתוצא להורג במתיקות אדומה, כמו אתמול וכמו מחר ובעוד שנה ועוד"

בשנים האחרונות רבו המקרים של חרמות ותיקוני מהדורות בעקבות תלונות על תכנים פוגעניים בספרי ילדים שנחשבים לקלאסיקות. נגה שיאון סוקרת כמה מקרים ומגמות, מהשנה החולפת ועד דיקנס וקרול