ישראלי

"נוח עטה על עצמו דמות חיה שהלכה וגדלה בתוך המרחב, עד שלא הותירה לי מקום. אמרתי לו בראש שלי בקול רועד, אני מצטערת שלא מצליחה האהבה שלנו, כמו יונקים קרובים לאימם, להסתדר ולהתחבק, ואנחנו מוסיפים להתכתש ולשרוט בציפורני ידינו." מתוך נובלה בכתובים מאת יעל לאוקומוביץ

"ואז, כבתנועות טאי־צ'י בגודל קוסמי ובהילוך איטי עד מאוד, יורדת זרוע זו במפתיע אל האדמה ומוצאת את מקומה תחת ראש האהובה, השכינה, השוכבת בעפר. " מלילה הלנר אשד על חגי תשרי בספרות הקבלה

שירים מאת המשורר הפלסטיני מוסאב אבו טוהא, בתרגומה של מיה קליין

"לא הייתי שם. אני, האחראית, המאורגנת, שרציתי לשמור על פי, אני ששיניי כואבות מחשיקה." סיפור קצר מאת יעל בארי

"כשמרימים את המבט מעל לאופק השכמות, ולרגע מקשיבים באמת לרעש הלבן הזה שמרכיב את החיים, לקונצרט העלים ברוח, מתגלה אמת פשוטה – כך רוחשים החיים." ליאור הוכמן על הספר "מעל אופק השכמות" מאת הדס גלעד

שירים מאת נעמה יונג, רתם פרגר וגנר ומיתר מורן

"שבועות שיורד גשם ובקושי רואים שמש. כאלו הם הקייצים פה לרוב. מים רבים שבים אל האדמה. מה יש לה? למה היא כל כך צמאה? אולי היא רוצה לבכות?" קטע מתוך נובלה בכתובים מאת טלי עוקבי

"השיבוש כבר אינו אמצעי העומד כנגד ולעומת. הוא העולם עצמו, שבו שפה ומשמעות מותכים יחד." עמוס נוי קורא בשיר מאת סֶסָאר ואייֶחוֹ

שלוש סונטות מאת המשורר האפריקני־אמריקני קלוד מק'קיי, בתרגום לי שיר

"המִדבּוּר וההַשְׁממה של כל פרט מידע שיש בו כדי להעיד על חיוניות ותשוקה בהיבט כלשהו בחייה של יואלה מבליט על דרך הניגוד את הזיקה הנפשית העמוקה שיש לה לטקסטים ספרותיים ועיוניים מתרבות עולם." אסתי אדיבי־שושן על הספר "איך לאהוב את בתך" מאת הילה בלום