ישראלי

הכירו את הצבר הכי איקוני והכי פוטוגני שקם למדינת היהודים. צללנו לאוספי התצלומים בספריה הלאומית ודלינו מתוכם תמונות נבחרות, מוכרות יותר ומוכרות פחות, מחייו התוססים והמגוונים משה דיין

שירים מאת צילה זן־בר צור ובכל סרלואי

"'מה קורה, שכנה?' הוא שאל. הוא הביט בי ובסיגריה לסירוגין, אבל כשליקק בלשונו את קצה הנייר ריכז בי את מבטו. 'הבת שלך, ליאן,' נקבתי בשמה מתוך קרבה. 'מתוקה אמיתית. ביקשתי ממנה שתעשה לנו בייביסיטר, אם זה בסדר מבחינתך'". סיפור מאת סמדר שטינברג

במלאת עשור למותו של המשורר טהא מוחמד עלי, שמונה שירים פרי עטו, בתרגומו של יותם בנשלום

"לא כל הוגה הוא גם דמות אב. אולי דרידה סימן את הקץ (אולי הזמני) של תקופה שבה ההוגה היה הוגה־אב. אבל איזה אב היה?" במלאת שבע־עשרה שנים למותו של ז'אק דרידה, מיכל בן־נפתלי כותבת על הגותו ועל שלושה שלבים בחניכתה

"זה היה כה החלטי וחינני – לא כלב היה זה אלא גלגול של ילד שברח מהגן ומהוריו לחפש לו חברים חדשים, אבל מאין הגיע ומי הם אדוניו?" רשימות קצרות מאת מאיה בז'רנו

"התפילה, רגע החסד, אינה בגדר פתרון לסבל. המענה לה אינו מובטח. אין היא אלא ביקוע חומת המעגל, פתיחת דרך לביטוי הערגה והכרה בנמען שאין שני לו". צביה ליטבסקי על הספר "גִּלּוּפִין" מאת דעאל רודריגז גארסיה

"ייחודו ונדירותו של ספר זה הם בהצגת (דור) ההורים המהגרים, הזרים בארצם – כפי שניכר מלקוּת דיבורם ומעירוב העברית והערבית – כמקור של ביטחון ועוצמה." אסתי אדיבי־שושן על הספר "זה לא קרה" מאת מירב נקר־סדי

הצצה אל דפי הקרב שחיבר אבא קובנר במלחמת העצמאות, שנפתחו תמיד בקריאה "מוות לפולשים" והיו מצרך מבוקש שכל חייל ביקש לשים עליו את ידו

"בלילות ישבה על המפות והספרים, תכננה את המסלול למחר וחישבה תקציב יומי, בזמן שהוא שכב עם הילדים בחדר מלא מזרנים וסיפר להם סיפורים עד שנרדמו."