"שירה נקייה, מוקפדת אך חיה, הנכתבת ממקום גבוה, רואה־כול או יודע־כול, מתוך אמת אוניברסלית לכל חי ועם זאת ללא שמץ התנשאות". מאיה ויינברג על "עת הגן" מאת וו. ס. מרווין, שהלך השבוע לעולמו

"בית החזה שלה בער, היא הצמידה אליו את המחברת והרגישה שהשמלה לחה ונצמדת לחזה. היא ניסתה לומר לעצמה שאין קשר בין ההיעלמות של מוריס לדברים האיומים הללו שכתב." פרק ראשון מתוך הספר "הדפסים" מאת רחל דנה פרוכטר

הַרְבֵּה תְּנוּחוֹת הַרְבֵּה מִלִּים הַרְבֵּה דְּמָעוֹת וִילָדִים / מוֹתְחִים שְׂמִיכָה וְצוֹעֲקִים שֶׁכְּבָר נִקְפֹּץ אֲבָל / אֲנִי וְהִיא מְאֹד אוֹבִים לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּבוֹץ שְׁמֵימִי / שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת וְתִכְנוּנִים וּמָה נִהְיֶה כְּשֶׁנִּגְדַּל

"הילדה עם הצמות השחורות הייתה בת יחידה לאם יחידה (איפה אבא שלה?). היא גדלה בבית שבו רצוי היה לא לשאול שאלות". סיפור מאת יפעת שחם

נוֹלַדְתִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּאֹשֶׁר / קָבְרוּ אוֹתִי בַּדֶּשֶׁא הַגָּבוֹהַּ / בָּכָה רַק רוּחַ קַר / בָּכָה רַק רוּחַ