"היא הייתה רחוקה מהכול, אפילו מהזמן עצמו, כאילו לא הייתה אלא יד הכותבת בקדחתנות. את הוורד שהביא הניח הגבר באגרטל שמולה. האישה לא הסתכלה." סיפור קצר מאת הסופרת האיראנית מוֹנירוּ רָוָאניפּור, בתרגומם של ליאורה טמיר ותומר בן אהרון

"מטלון מציגה את האפשרות למסור סיפור באופן פרגמנטרי, חזרתי, ולא תמיד לינארי, כמו סיפור בעל־פה. קסם מיוחד צפון דווקא בטיוטה שלפנינו." כנרת רובינשטיין על "שלג", הנובלה מעזבונה של רונית מטלון

"לא היה בכוחי לעשות עוד צעד. אני, שחשבתי שנצחק, שהאמנתי שירחמו עלי, הרגשתי שלא אהיה מסוגל לבטא ולו מילה אחת. סחרחורת תקפה אותי." סיפור מתוך הקובץ "אַנְרִי דוּשׁמֵן וצלליו" מאת עמנואל בּוֹב, בתרגומה של מיכל אסייג

"מִתּוֹךְ מִנְזְרֵי הַמּוֹחַ מָצָאתָ עַצְמְךָ מַשְׁקִיף אֶל הָעִיר / שֶׁנִּשְׁקְפָה אֵלֶיךָ מִתּוֹךְ עינו הַקְּמוּרָה שֶׁל חֶרֶק לֶחֶם מְפַרְפֵּר". פואמה מאת יפתח אלוני, בעיצוב טליה בר

"אבל אם תל אביב היא ספינה ואנשיה הם נוסעים, הרי יש לשלם על כך מחיר. והמחיר הוא שספינה אינה יכולה להיות בית של קבע, או בית בכלל; שתחושת הזרות אינה נעלמת במלואה לעולם." סיון בסקין קוראת בשיר "תל אביב 1935", במלאת חמישים שנה למותה של לאה גולדברג