"במובן מסוים, עמוס עוז ונורית גרץ עושים בספרם שימוש זה בזה. הוא בה, כדי להמשיך ולביים את סיפור חייו, והיא בו, כדי להשאיר דברים כתובים עליו, אך גם עליהם, ועליה". שירלי אברמי על ספרה של נורית גרץ, שנתיים לפטירתו של עמוס עוז

"את יכולה ללכת לחדר שלך, הוא אומר, והקול שלו כבר לא רך ולא משתדל. אנחנו נמשיך רק כשאת תפסיקי לעשות את השטויות האלה ולהגיד כל מיני דברים דמיוניים". קטע מהספר "דובים ויער", מאת רחל שליטא

שירים מאת מיכאל קליין, מכי חכם נאמן ואפרת נחמה

"מזרח ירושלים רוחשת וגועשת, הוא אומר וניכר שהוא מרוצה מעצמו, מכישורי הניסוח שלו, מהידע שלו בתחום, מעמדתו הבכירה במשמר ההר." סיפור מאת יונית נעמן

"העולם יפה, חי, ובשוליו אדם נפרד. אנו מוזמנים, לרגע, לראותו, להיפרד ממנו, לזכור שיום יפה וחי אחד גם אנחנו ניפרד." גיא פרל קורא בספר השירה "מְקוֹמִי" מאת דידו