"יש קיום להייקו כמו לנשימה עצמה. אין מקום לפרש אותה, יש מקום להתבונן בה. כמו מבט על ההר ללא שם, על עלה שנושר". צילה זן־בר צור קוראת בספר השירה "על לא דבר" מאת ליאת קפלן

"ייחודו של הספר בסגנונו, באווירה הקרנבלית, הסוערת והעולה על גדותיה, שדווקא דרכה בוחרת אביגור־רותם לתאר את הזקנה הנשית". אסתי אדיבי שושן על "ארבע מדברות ואחת שותקת" מאת גבריאלה אביגור־רותם

"בעולמו של הסיפור המוסיקה מבטאת מציאויות נפשיות מורכבות, ונמצאת בצומת של יחסים אנושיים סבוכים." בנימין פרל חוזר לסיפורו הקצר של יהושע קנז

"כאבה של רות ניכר בעיניה, שהרי רות הייתה אשת מכאובות וחדרי לבה נגדשו בייסורים, שהגדול שבהם, ככל שידיעתו של בועז השיגה לדעת בעת ההיא, התגלגל בה עם לידתה של לילי". קטע מתוך "ממזרת", מאת מיכל פנקל

שירים מאת ריקי דסקל, נעמה יונג, אדוה מגל כהן ורחל מדר