לציון מאה גיליונות המוסך, וכדי לחגוג יחד את מעשה העריכה, הפנינו את השאלה הזו לכמה עורכות/ים של כתבי עת שונים לספרות בישראל

שירים מאת אורית פוטשניק, עדי קוגלר, לאה קליבנוף־רון ומרחב ישורון

"זהו ספר המוליך את הדמויות בתוכו אל החידלון וממנו. אך הוא עושה זאת בלי לאבד לרגע אחד את החמלה כלפיהן, ובמובן הזה מאיר אותן באורך רוח וברוחב לב שאין שני להם". דנה אמיר על "אִתי החיים משחֵק הרבה" מאת דויד גרוסמן

"מטלית עוברת על משטח מאובק: / אני נדרך מולה, אחוז שוב / בצמא ליופי". יונתן ברג כותב בהשראת יצירות ממוזיאון ישראל

"אי אפשר שלא לעקוב בדריכות אחר הבועה הצחה הרוחפת בין דפי הספר, יפה בזכות חד־פעמיותה, ולייחל לשלמותה". שי שניידר־אֵילת על ספרה של מאיה ויינברג, "מהיד אל הפה"