"טוֹב שֶׁהַדִּבּוּר עוֹד לֹא נֶחְרַךְ"

מַתִּיר אֲסוּרִים / הַתֵּר אֲסוּרָי / וְרַפֵּא יִסּוּרָי / צָעֲקָה שָׂרָי. לוּ לֹא נוֹצָרְתִּי / כִּי נֶעֱצָרְתִּי / מַה נֶּחֱקַרְתִּי / כִּי נֶעֱקָרְתִּי.

גם ב"תשאלי" של לאה איני וגם "בבית אשר נחרב" של רובי נמדר נחרבים בתים. אך בעוד שאנדרו כהן, גיבור ספרו של נמדר, ניצב מול הסמל של חורבן של בית מקדש, ובכך מבסס ומנכיח את התהליך הדקדנטי הפרטי שלו, הרי שגיבורת ספרה, נטולת השם, של איני אינה זקוקה לכל זה.

סיפור חדש מאת עמיחי שלו, שירים נפלאים של משוררת מבטיחה, תמי ברקאי, לצד שירים של משוררים ותיקים – ועוד, בגיליון החדש של המוסך.

"לבצוע רוך לחמים נפרשים עד תוך"