הוֹ גִּלְגּוּלֵי אֲפוּנוֹת יְקָרוֹת, / אֵלּוּ דְּבָרָיו הַמְּסָרְבִים שֶׁל לוּחַ הַלֵּב, / אַחֲרֵי שֶׁמְּחַקְתֶּן אֶת שְׂפַת יַלְדוּתְכֶן מֵעָלָיו / אֵיךְ יְפַצֵּחַ אֶת הִירוֹגְלִיף הָאַהֲבָה

"הילדים במרפסת פטפטו ביניהם, עליי מן הסתם. עיניהם טיילו בתמיהה על שמלתי המגוהצת. הילדה שלפה את אצבעה מבין בהונותיה והצביעה בה על כסיות התחרה שלי." ילדה שזה מקרוב עלתה ארצה מבקשת להשיל מעליה את זרותה

יוצרים מדברים על ספרים משחררים ועל ספרים שצריך להשתחרר מהם

"החושך היה סגור ואטום כאילו שכבתי בתוך עיסה שחורה. עצמתי עיניים ושוב פקחתי ולא היה הבדל"

"תנועה בלתי פוסקת ארוגה אל תוך תיאורי יחסיה של הדוברת עם אהובה ועם בנותיהם. חיים ואהבה מתגלים לה במקום שמתקיימת בו תנועה." גיא פרל על ספרה של מיה טבת דיין, 'לאן שנצוף שם בית'