​​למרות כל הקשיים של הדמוקרטיה הגרמנית הצעירה, השיטה הפרלמנטרית הייתה מפותחת מאוד

תרומתו של המשפטן היהודי הוגו פרויס לחוקת רפובליקת ויימר הייתה כה גדולה, שעד היום הוא נחשב ל"אביה"

הכרזה מציינת שיום זה יהיה "היום הגדול של העם הגרמני" ומדגישה ש"כל קול נחשב"

כתב העת העברי הראשון שהוקדש לאמנות

המחירים עלו לסכומים אבסורדיים: בסוף תקופת ההיפר-אינפלציה, בסתיו 1923, עלתה כיכר לחם מיליארדים רבים, ומשלוח גלויה אחת ממינכן לפראג דרש בולים בשווי של 36 מיליארד מארק

כאשר האדריכל וולטר גרופיוס הקים ב-1919 בעיר ויימר בגרמניה את בית הספר לאומנויות בשם "באוהאוס" (Bauhaus), היו לו – סביר להניח – תכניות גדולות, אך מובן שאי-אפשר היה לצפות עד כמה המסורת שנולדה עם הקמת בית הספר הזה תשנה את פני העולם באדריכלות ובעיצוב מוצרים שימושיים רבים.

החל בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19, בדקו הטמפלרים את האפשרות לחיות לא רק לפי האידאל הרוחני-דתי בתוך גבולות גרמניה, אלא לעשות זאת בקרבה למקומו של בית המקדש היהודי: בירושלים

בתחילת שנות ה-30 התנוססו בארץ כרזות לסרט החדש תוצרת רפובליקת ויימר "דרייפוס". על מאחורי הקלעים של הקרנת הסרט – בכתבה הבאה

מסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת הופקה כמות גדלה והולכת של סרטים קוליים, ותוך שנים ספורות נעלמו הסרטים האילמים