"אין בעצם הרבה מקומות שיש בהם "משאב של דעת" ברמה כל כך גבוהה, ויחד עם זה המקום פתוח לגמרי לציבור בחינם. בספרייה הלאומית קיים תמהיל מאד עדין בין הבדידות והריכוז שהמחקר דורש, ובין התחושה שיש משהו אנושי נעים מסביב." מדור חדש בו תכירו כמה מהדמויות המרכזיות ששוכנות בספרייה הלאומית דרך קבע

"יש לנו כאן 'חבורה', קהילה של חוקרים. אם אתה צריך לשאול שאלה, אז תוך שתי דקות אתה מקבל תשובה. הכל נמצא פה, החל מאנשים כלה בספרים וכתבי יד. וחוץ מזה, זהו המקום הכי נחמד בעולם. בואו לספריה, השתמשו במשאביה, הם בלתי נגמרים." מדור חדש בו תכירו כמה מהדמויות המרכזיות ששוכנות בספרייה הלאומית דרך קבע

"הגעתי אל הספרייה עוד כנער. הספרנית הראשית של אולם הקריאה באותם ימים יישמה מדיניות שקבעה שבשום אופן אסור למישהו בתיכון להיכנס לאולם הקריאה, לכן החוויות הראשונות שלי מהספרייה היו שאני מגיע לאולם, מסולק ממנו וחוזר חלילה. בסופו של דבר אבי הפעיל פרוטקציה מיוחדת ואז הותר לי לשבת שם באופן חריג." מדור חדש בו תכירו כמה מהדמויות המרכזיות ששוכנות בספרייה הלאומית דרך קבע

הכירו את הצבר הכי איקוני והכי פוטוגני שקם למדינת היהודים. צללנו לאוספי התצלומים בספריה הלאומית ודלינו מתוכם תמונות נבחרות, מוכרות יותר ומוכרות פחות, מחייו התוססים והמגוונים משה דיין

שירים מאת צילה זן־בר צור ובכל סרלואי

"'מה קורה, שכנה?' הוא שאל. הוא הביט בי ובסיגריה לסירוגין, אבל כשליקק בלשונו את קצה הנייר ריכז בי את מבטו. 'הבת שלך, ליאן,' נקבתי בשמה מתוך קרבה. 'מתוקה אמיתית. ביקשתי ממנה שתעשה לנו בייביסיטר, אם זה בסדר מבחינתך'". סיפור מאת סמדר שטינברג

במלאת עשור למותו של המשורר טהא מוחמד עלי, שמונה שירים פרי עטו, בתרגומו של יותם בנשלום

"לא כל הוגה הוא גם דמות אב. אולי דרידה סימן את הקץ (אולי הזמני) של תקופה שבה ההוגה היה הוגה־אב. אבל איזה אב היה?" במלאת שבע־עשרה שנים למותו של ז'אק דרידה, מיכל בן־נפתלי כותבת על הגותו ועל שלושה שלבים בחניכתה

"זה היה כה החלטי וחינני – לא כלב היה זה אלא גלגול של ילד שברח מהגן ומהוריו לחפש לו חברים חדשים, אבל מאין הגיע ומי הם אדוניו?" רשימות קצרות מאת מאיה בז'רנו