"כשעמד לשוב ולהיכנס לביתו הופיעו שם שני עוברי אורח, נזיר־בודהה וכוהן־דאו. הנזיר, ראשו מוכה שחין ורגליו יחפות, והכוהן, חיגר ברגלו האחת ושׂערו פרוע, הלכו וקרבו אליו". צאו סו'אה־צ'ין, בתרגום אנדרו פלקס ואמירה כץ

"מראָה לעולמם של מי שביקשו לברוא עולם חדש אך לא שכחו מאין באו." יניב שפירא, אוצר המשכן לאמנות, מספר על התערוכה

"לפעמים, כשאני נוסע ברחובות הערים, אני סופר את הרחובות הנקראים על שם אנשים שהכרתי בחייהם. בנסיעה ממוצעת בתל אביב אני מגיע לתריסר".

"לפעמים זה מצער אותי שאני מתפרנס מהשיר בימי זיכרון. הלוואי שלא הייתה סיבה לכתוב שיר מדכא שכזה."

כאשר פתח אבי גיל את חוברת ספר השירים שקיבל אביו אליעזר לפני 66 שנים, הוא גם פתח צוהר אל חייו הסוערים: המלחמות, המבצעים, המעצרים, ניסיון ההתאבדות והחברות העמוקה והמיוחדת שבין החברים לתא במחנה המעצר הבריטי בלטרון

על גיאוגרפיה ומפות באמנות ישראלית עכשווית