תִּכְתְּבִי אֵיךְ הַצַּעַר הַגָּדוֹל נִשְׁאָר עוֹמֵד / כְּמוֹ מְנוֹרָה גְּבוֹהָה דּוֹלֶקֶת / בְּבַיִת שֶׁהִתְרוֹקֵן, לְאַט / מִסּוּג אַחַר סוּג שֶׁל אַהֲבָה

"כשנגס בשניצל, הפציע לרגע חיוכה של סבתא וחשף פה ללא שיניים. רק אלוהים יודע כמה כוח צריך בשביל לא לצחוק למראה פה שכזה. הוא אמר תודה, ומיד סייג כעושה טעות חמורה, חייך לעצמו ואמר, ספָּסיבה."

"אטווד קוראת למהפכה עמוקה שבמסגרתה מוטל על המשוררת – כאישה שהשתחררה מריסון פטריארכלי הן במובנו החברתי והן במובנו התודעתי – תפקיד ההיזכרות בחיוּת הפראית שהתרבות הותירה מאחור."

"סמוצ'ה לא היה הרחוב החשוב ביותר, ובוודאי לא היפה ביותר, בוורשה. ואף על פי כן הוא היה מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם"

"קולות תופים גם הם לא הצליחו להסיט אותה ממסלולה הפשוט והקבוע וכולם המתינו לה שתוצא להורג במתיקות אדומה, כמו אתמול וכמו מחר ובעוד שנה ועוד"

בשנים האחרונות רבו המקרים של חרמות ותיקוני מהדורות בעקבות תלונות על תכנים פוגעניים בספרי ילדים שנחשבים לקלאסיקות. נגה שיאון סוקרת כמה מקרים ומגמות, מהשנה החולפת ועד דיקנס וקרול

"כל דירוג של יצירי הבריאה על פי מעמד וחשיבות בטל ומבוטל. עקבותיהם של חלזונות עם בוקר מוארים בחד־פעמיותו של גילוי, זה של הדובר וזה של הקורא"

"מדיאה ויאסון אינם מביטים זה בזו, עיניהם נשואות אל הקהל, כסימן לכך שהעימות ביניהם יוצר פירוד בלתי ניתן לאיחוי." כנרת רובינשטיין על המחזה "מדיאה" בעיבוד אנסמבל "כאן"