בכל קצוות העולם וגם ביישוב העברי, עקבו בדריכות אחר הדיווחים על גורל הפיהרר אדולף היטלר. היום כבר ידוע שב-30 באפריל של שנת 1945, התאבד היטלר בירייה בבונקר שלו, ושלאחר מכן גופתו נשרפה, אך העיתונאים באותם ימים ניזונו בעיקר משמועות שלעתים היו רחוקות מאוד מהאמת

מערכת המוסך ממליצה חגיגית על שמונה ספרים שראו אור בשנתיים האחרונות וחבל שתפספסו

שירים מאת רות נצר, נויה שגיב, טל שמור, שגית אלוני וסבינה מסג

"'כמה מכם קצת לחוצים מכל מה שקורה כאן? תרימו ידיים.' הידיים התרוממו בהיסוס. עד שעדי החליטה להרים את שלה, המשיכה שרון לדבר, מיומנת כמפעילת ימי הולדת. 'כמה מכם חושבים שאולי עשו טעות שבאו היום?'". קטע מרומן בכתובים מאת מעין רוגל

"בספרי החדש לקחתי את הדברים צעד אחד רחוק יותר. החלטתי שהפעם יהיה זה המת על החי. כי החי לעולם ירמה, או יזייף, תמיד יהיו לנו אלף שיקולים מדוע לא לומר את האמת במלואה."

היא התגאתה יותר מכול כשיכלה לומר, 'מעולם לא עשיתי דבר בעל משמעות שלא דבקתי בהשלכותיו'. ומרי אכן יכלה לומר זאת". וירג'יניה וולף על מרי וולסטונקראפט, לרגל יום הולדתה של המהפכנית, לפני 260 שנה

"כבדותו של האב ואיכות הסבך והמכשול שבו עוצרות את הילד, ובה בעת פועלת למולן המשאלה המרגשת שלו עבור בנו – תנועה קלילה ומשוחררת מנטל האב". גיא פרל קורא את השיר "טיול עם בני" מאת ירון גילת

"הוא האמין שהמחווה והמעשה, תשומת הלב, ההתמסרות המוחלטת ורצפי המשימות הסדורים הם־הם הצהרת אהבה נעלה, ההופכת את היד המלטפת ואת הכרזת האהבה הקולית לאקטים מיותרים, משניים, קלושים ופגומים". פרק מהספר "סוף" מאת יעקב מישורי