"שבועות שיורד גשם ובקושי רואים שמש. כאלו הם הקייצים פה לרוב. מים רבים שבים אל האדמה. מה יש לה? למה היא כל כך צמאה? אולי היא רוצה לבכות?" קטע מתוך נובלה בכתובים מאת טלי עוקבי

"השיבוש כבר אינו אמצעי העומד כנגד ולעומת. הוא העולם עצמו, שבו שפה ומשמעות מותכים יחד." עמוס נוי קורא בשיר מאת סֶסָאר ואייֶחוֹ

שלוש סונטות מאת המשורר האפריקני־אמריקני קלוד מק'קיי, בתרגום לי שיר

"המִדבּוּר וההַשְׁממה של כל פרט מידע שיש בו כדי להעיד על חיוניות ותשוקה בהיבט כלשהו בחייה של יואלה מבליט על דרך הניגוד את הזיקה הנפשית העמוקה שיש לה לטקסטים ספרותיים ועיוניים מתרבות עולם." אסתי אדיבי־שושן על הספר "איך לאהוב את בתך" מאת הילה בלום

"שמונה חודשים אנחנו סגורות פה וכל העיר פתוחה, טובה אומרת. כמה אפשר? מחר אנחנו הולכות לארומה." סיפור קצר מאת מיכל זכריה

"היו לו רעיונות משלו על איך נערים 'אמיתיים' צריכים להיראות, והנער הזה איכשהו העליב אותם. הוא היה יפה מדי, עדין מדי ובעל עור בהיר." פרק ראשון מתוך הרומן הראשון שכתב טרומן קפוטה, "קולות אחרים, חדרים אחרים", בתרגום חדש מאת רחל פן

לבית הקולנוע הזה בירושלים הגיעו כולם: יהודים, ערבים וחיילים בריטים, אז מדוע הוא עלה בלהבות פעמיים?