אַתָּה אוֹהֵב, מַשְׁמָע אַתָּה עוֹקֵב אַחַר נוֹצָה, / צִלְּךָ נִשְׂרַךְ אַחֲרֶיךָ, מִתְנַשֵּׁף: קָחֵנִי עִמְּךָ. / אַתָּה עוֹקֵב אַחֲרֶיהָ בְּאִטִּיּוּת / שֶׁל שֶׁלֶג נוֹפֵל, נֶעֱדָר מֵעַצְמְךָ וְשׁוֹכֵחַ / מִי הָיִיתָ קֹדֶם וְאֶת הוֹרֶיךָ.

"אקווריום זכוכית שפאותיו מעוטרות בחריטת זהב, מלאכת מחשבת יפהפייה; לא דגים שחו בו כי אם מכתבים, עשרות מכתבים, שעל כולם – כך ראיתי כשנמשכתי להתקרב ולהביט – אותו כתב היד הגדול, הבוטח, הגברי בעליל."

דנה אלעזר־הלוי, שתרגמה מספרי "השביעייה הסודית" לעברית, חוזרת לקרוא בסדרת הילדים האהובה

לכבוד זכייתו של סמי מיכאל בפרס עגנון – קטעים מריאיון שערכו עימו ענת שרון־בלייס ושירי לב־ארי במסגרת פרויקט "שבעים שנות ספרות עברית"

"שם, סמוך לַיד ובתוך המבט, נמצאת ה-Currach, נמצא האי, נמצאים האם, האב והסב. שם נמצא המסע המתמשך שבלב האודיסאה המרוכזת הזו."

"בספרות, הנס מתבקש מעצם קיומו של האישי, החד־פעמי, כי רק אז האחד למיליון נראה פלאי באמת."

"כך הופך השיטיון להיגיון, ומי שהולך ומאבד את אחיזתו במציאות מתגלה כבעל הדמיון הפורה אשר מעצב את המסקנות האלגוריות של הרומן". ביקורת מאת יובל פז